טפחות בע"מ נ' לוי ואח'

פסק דין

התובעת העוסקת במתן הלוואות נתנה הלוואה לנתבעים. לטענת התובעת, הנתבעים לא עמדו בתנאי ההחזר ונותרו חייבים לבנק סך של 7,780 ₪ בגין פיגורים בהחזר ההלוואה. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר על סכום זה.

הנתבעים הגישו התנגדות בה טענו כי אין מדובר בפיגורים בהחזרי ההלוואה אלא באי תשלום פרמיות עבור ביטוח. לטענתם, הם חויבו בפרמיה כמעשנים אך כיוון שהפסיקו לעשן הודיעו על כך לתובעת עוד בשנת 2007 והיו אמורים להיות מחויבים בפרמיה פחותה. התובעת לא עשתה דבר בקשר לפניות אלה. בחודש 12/09 הם הגיעו לבנק והגיעו להסדר כי הם ישלמו את תשלומי המשכנתה והביטוח כסדרם ויוסיפו כל חודש עוד 100 ₪ עד שנת 2013 כך שיכוסה החוב בגין פרמיות הביטוח שלא שולמו. אכן נגבה מהם סכום של 100 ₪ נוספים לתקופה מסוימת אך הבנק הפסיק לגבות סכום זה כדי שיוכל להגיש את התביעה.

כב' הרשם פוני נתן לנתבעים רשות להתגונן בטענה שהגיעו להסכם לפיו ישלמו 100 ₪ נוספים עד פירעון ההלוואה תוך התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת 3,500 ₪ . הנתבעים הפקידו את הסכום הנ"ל והדיון הפך לתביעה בסדר דין מהיר. הוגשו תצהירים של התובעת, והנתבעים. מטעם התובעת ניתנו תצהירים של פקידה בשם טטיאנה פודבינה ותצהיר של עובד בטפחות סוכנות לביטוח.

העדה פודבינה טענה כי הנתבעת הגיעה אליה וטענה כי היא ניסתה לבטל את הביטוח בטפחות ביטוח ישיר ללא הצלחה. באותו מעמד ניתן לה לשוחח עם בחורה בשם אופק מטפחות ביטוח ישיר וסוכם שהיא תשלח פקס ותסדיר את החוב. בינתיים ביקשה התובעת להוסיף 100 ₪ לתשלום החודשי וסוכם איתה שכן יעשה למשך שנה אך עליה להסדיר את החוב כולו תוך מספר חודשים. העדה הצהירה כי לא היה הסכם כפי שטוענים לו הנתבעים ולא סוכם על תשלום של 100 ₪ עד סיום החזר ההלוואה. לטענת המצהירה הסכם זה מהווה ויתור של הבנק על חלק מהחוב ופריסה לשנים רבות, דבר שאינו כלל בסמכותה.

נציג טפחות ביטוח העיד כי לא היתה כל פניה עד סוף שנת 2009 בה טענו הנתבעים שהפסיקו לעשן. רק ב- 28.12.09 נטענה טענה זו לראשונה ולאחר מכן פעם נוספת ב- 16.2.10 ובעקבות כך עודכן רטרואקטיבית מתחילת שנת 2009 שהנתבעים הפסיקו לעשן ואף הוחזר להם סכום של כ- 1,205 ₪ בגין שנת 2009 רטרואקטיבית ולפנים משורת הדין.

הצדדים נחקרו בפני העדה פודבינה חזרה בעדותה על כך שאין לה סמכות להגיע להסדר שיש בו הפחתת חוב ואין לה סמכות להגיע להסדר שפריסת החוב בו עולה על שנה. לדבריה, היא ערכה תרשומת במחשב הבנק בזמן אמת בו כתבה שהתשלום יוגדל זמנית ב- 100 ₪ והנתבעת תגיע להסדר חובה.

הנתבעת חזרה על עדותה לפיה היא פנתה בפקס עוד בשנת 2007 לבנק על מנת להודיע על הפסקת עישון אך דבר לא נעשה לפיכך הופסקה הוראת הקבע. כעבור שנתיים היא ניגשה לבנק והגיעה להסדר לפיו היא תשלם 100 ₪ נוספים עד כיסוי המשכנתה ובכך יחוסל חובה. הנתבעת לא המציאה את הפקס ששלחה לטענתה ב- 2007. לדבריה, לא שמרה העתק ממנו. הנתבעת אף לא המציאה אישור של בזק לפיו נשלח פקס במועד שהיא טוענת משום שלטענתה בזק דרש 1,800 ₪ לצורך המצאת פירוט שיחות לתקופה הרלבנטית. הנתבעת אישרה שלא היה הסכם בכתב על ההחזר לו היא טוענת אך לטענתה ניתן לראות שבפועל נגבו ממנה 100 ₪ נוספים דבר המעיד על אמיתות טענתה. הנתבעת לא ידעה לאמר מה היה גובה החוב כשהגיעה להסדר. לדבריה, 100 ₪ לחודש עד סיום החזר ההלוואה היה אמור לכסות את החוב.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה. הנתבעת טוענת כי לאחר החתימה על הסכמי ההלוואה הגיעה להסכם אחר שמשנה את ההסכם המקורי לפיכך הנטל להוכחת ההסכם החדש מוטל על הנתבעת. טענת הנתבעת היא כי הבנק הסכים לקבל 100 ₪ לחודש עד סיום החוב המשכנתה ( 4 שנים) ובכך לחסל את חובה. טענה זו טומנת בחובה למעשה הסכמה של הבנק לוותר על חלק מהחוב ,שכן התביעה היא על כ- 7,800 ₪, תוך פריסה ל- 4 שנים מבלי לחייב ריביות והצמדות.

משזו היא טענת הנתבעת בוודאי שעליה מוטל הנטל להראות שהיתה הסכמה כזו. אין ללמוד מכך שתקופה מסוימת נגבו מהנתבעת 100 ₪ נוספים על כך שהיה הסכם, שכן התובעת מסכימה שהיתה הסכמה כזו לתקופה מוגבלת, אך מבלי שהדבר יהווה הסכם כלשהו לגבי סגירת החוב או פריסתו. יש לציין גם שהעדויות מטעם התובעת נתמכו גם ברישומים שנעשו, לפי העדויות שלא נסתרו, בזמן אמת. היינו כאשר הנתבעת היתה אצל הפקידה היא ביצעה תרשומת במחשב ממנה עולה טענתה שלא היה הסדר כולל אלא הסכמה לגביית 100 ₪ נוספים עד להגעה להסדר.

יש לציין גם שהנתבעת לא המציאה תימוכין לטענתה שהיא ביקשה הפחתה של הפרמיה עוד בשנת 2007 בפקס. הפקס לא הומצא ואף לא הומצא פירוט שיחות ממנו ניתן יהיה לראות שנשלח פקס מהטלפון של הנתבעת לטלפון של התובעת או של סוכנות הביטוח.

הסכם ההלוואה עצמו קובע כי כל שינוי בו יעשה בכתב בלבד. טענת הנתבעת היא כי היה שינוי כזה אך אף לדבריה הוא לא נעשה בכתב.

טענת הנתבעת לגבי משלוח הודעה בשנת 2007 אף לא מתיישבת עם כך שרק בשנת 2009 ניגשה הנתבעת לבנק על מנת להגיע להסדר . אם אכן כבר ב- 2007 היא ביקשה להפחית את הפרמיה, ואם היא ראתה כבר אז שדבר לא נעשה, מדוע חיכתה עד סוף 2009 על מנת להגיע להסדר הנטען.

בנוסף לאמור אני מקבל את עדותה של עדת התובעת לפיה היא אינה מוסמכת כלל להגיע להסכם כפי שטוענת הנתבעת שהגיעה איתה.

לאור כל האמור אינני מקבל את טענת הנתבעים לפיה הוסכם איתם כי בתשלום נוסף של 100 ₪ עד כיסוי ההלוואה יהיה די.

אני מקבל איפוא את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעה בסך 7,780 ₪ בצירוף ריבית כמפורט בכתב התביעה. כמו"כ אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הוצאותיה בגין אגרות וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

הנתבעים הפקידו סך של 3,500 ₪ לצורך מתן רשות להתגונן יש להעביר סכום זה לתובעת על חשבון החוב.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, י"ג חשון תשע"ב, 10 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.